נגישות למוגבלים ובעלי צריכים מיוחדים

תחום הנגישות למוגבלים בעיר תל אביב זוכה להמון תשומת לב בשנים האחרונות. בערים בעולם אין בניין או רחוב שלא מתוכנן גם עבור כסאות גלגלים וירידה בטוחה אל הכביש, בישראל בכלל ובתל אביב בפרט גם כשהמודעות בשיאה, המצב רחוק מלהיות שבע רצון. ככל שהזמן עובר חשיבות העניין עולה גם מהסיבה שכמות המבוגרים המוגבלים עולה, אותם אנשים שהקימו את המדינה, מגיעים בדמי ימיהם למוגבלות המחייבת אותנו להנגיש עבורם את הרחוב, הבית, הגינה וכל מקום אחר.

באותה אוכלוסיה קיימים מספר רב של בעלי צרכים מיוחדים המחייבים התייחסות, אותם אנשים, חלקם עובד ומנהל סדר יום, נתקל בהמון מקרים בקושי רב לבצע פעולות יום יום פשוטות עקב אי הסדרה של הנגשה לבניין או מסעדה ובית קפה.

המדינה הטילה את אחריות ההנגשה על הרשויות המקומויות, כבר מ 1999.
בתל–אביב החלו להתייחס לנושא הנגישות כבר לפני הרבה שנים, כאשר העירייה העסיקה יועץ

נגישות, עוד לפני שהתקבל בכנסת חוק שוויון הזכויות של אנשים עם מוגבלות - 1998.

לפני כמה שנים יזמה העירייה מהלך של קביעת צירים מרכזיים להנגשה בעיר ובמקביל, כתיבת

"תדריך נגישות עירוני", שהוא קובץ מקצועי של למעלה מ–100 פרטים של סביבת רחוב. תדריך

זה משמש כמנחה יזמים לגבי נגישות סביבת הרחוב אך גם פורק לפרקים שונים, כאשר כל

פרק שולב בהנחיות העירוניות הרלוונטיות.

תהליך זה מובל ע"י קבוצה קטנה של שלושה אנשים: מנהלת השיקום בעירייה, איש המחלקה

לתכנון אסטרטגי ויועץ הנגישות העירוני, בתמיכה מאסיבית של חבר מועצת העיר המחזיק בין

השאר בתיק הנגישות במועצה.

מתכונת העבודה נבנתה על בסיס ההכרה בכובד המשימה ובמורכבותה ועל בסיס ההבנה כי רק רתימת המערכת העירונית כולה לקידום הנגישות בעיר תאפשר עמידה במשימה. יועץ נגישות בודד, מוכשר ככל שיהיה, ואפילו צוות נגישות רב-תחומי, מחויב לנושא ככל שיהיה, אינם יכולים להתמודד לבדם עם הפער העצום בין רמת הנגישות הקיימת.

יש צורך בשינוי, בתפישה.

אכן נעשית חשיבה והמגמה בהחלט חיובית ומבורכת, אך יש לפשט את הנהלים, לקצר משמעותית את תהליך קבלת ההחלטות, ובכך להזדרז ולתת למוגבלים ולבעלי הצרכים המיוחדים את מה שבאמת מגיע להם, ולאפשר להם כמה שיותר מוקדם, לחיות ביום-יום ראוי ומכובד.

יאיר צברי.